פוריות ובעיות גניקולוגיות נפוצות

אי פריון מוגדר ככשלון של זוג להתעבר לאחר שנה של קיום יחסי מין ללא אמצעי – מניעה. מתוך כלל הזוגות שמוגדרים כסובלים מאי פריןן 88% יהרו תוך שנה נוספת של נסיונות, ו 93% יהרו לאחר שנתיים. הסיבות הנפוצות לאי פריון הן:

זרע לקוי: בכ- 35% ממקרי אי הפריון הסיבה היא בעיה באיכות או בכמות הזרעונים. תהליך ייצור הזרעונים נשלט ע"י הורמונים גונדוטרופינים שמופרשים מבלוטת יותרת המוח :LH, FSH אבל אצל אחוז ניכר מקרב הגברים שהזרע שלהם לקוי לא ימצאו רמות הורמונים חריגות ולכן לא ידוע מה גורם לאיכות זרע ירודה אצלם.

גורם מבני שמפריע במערכת המין הנשית: ב – 35% ממקרי אי הפריון הסיבה העיקרית לכך היא איזושהוא גורם מבני שמפריע לזרע להגיע אל הביצית, או מפריע לביצית המופרית להשתרש בקיר הרחם. הנסיבות הנפוצות למצב זה הן פגם מולד, אנדומטריוזיס, התערבות כירורגית באזור האגן, ודלקת או זיהום באגן.

הפרעות בביוץ: בכ – 15% ממקרי האי פריון הבעיה קשורה למחזור ההורמונאלי המביא להבשלת הביצית וחריגתה אל מחוץ לשחלהגם כאן האחראים לתהליך זה הם הגונדוטרופינים, וגם כאן יש הרבה מקרים בהם רמות ההורמונים תקינות, אך עדיין אין ביוץ.אצל חלק משמעותי מהנשים הסובלות ממצב זה ישנה הפרעה הידועה כ "תסמונת השחלה הפוליציסטית – (Polycystic Ovary Syndrome – PCOS).בקרב כ 15% מהזוגות הסובלים מאי פריון הסיבה לאי יכולת בני הזוג להרות נותרת תעלומה.

בעיות גניקולוגיות נפוצות:

שחלות פוליציסטיות:(Polycystic overies syndrome -PCOS) מתבטאת בחוסר איזון בהפרשת הורמוני המין – אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. מדובר במצב שכיח, המופיע אצל 15%-5% מהנשים בגיל הפריון, והוא מהווה את הסיבה העיקרית לאי-סדירות במחזור ולהפרעות בביוץ. התסמינים של תסמונת השחלות הפוליציסטיות הם: וסתות נדירות, העדר מוחלט של הוסת ו/או דימומים לא סדירים הינם התסמין השכיח ביותר. ההפרעה בוסת נובעת בדרך כלל ממיעוט או העדר ביוצים. רמות גבוהות בדם של ההורמונים הזכריים (האנדרוגנים) כמו טסטוסטרון. אי פריון, או חוסר היכולת להרות תוך שנה.שיעור יתר בפנים, חזה, בטן ובירכיים. שיער דליל והתקרחות באזור המצח. אקנה, עור שומני או קשקשים. עודף משקל או השמנה. סוכרת, יצור יתר של אינסולין וחוסר רגישות לאינסולין. כאבים באגן שנמשכים יותר מחצי שנה. הפרעה ברמות השומנים בדם, למשל רמות גבוהות או נמוכות של כולסטרול וטריגליצרידים גבוהים. יתר לחץ דם (מעל 140/90)

דיסמנוריאה (Dysmenorrhea): השם הרפואי לכאבי מחזור – כאבים שמורגשים בד"כ בבטן התחתונה או באזור עצם העצה (Sacrum) בישבן ולעיתים מקרינים לגב ולרגליים.לרוב הכאבים מופיעים מספר ימים לפני תחילת הוסת עצמה וחולפים בסוף הדימום או מספר ימים אחריו. הרבה פעמים ישנן תופעות נוספות שכוללות מצב רגשי בעייתי, כאבי ראש, חוסר שקט רגישות בחזה ועוד. כלל התופעות הללו מכונות P.M.S – Pre Manstrual Syndrom . ברפואה המערבית מבדילים בין דיסמנוריאה ראשונית למשנית, כאשר ראשונית באה לציין כאבי מחזור שאינם קשורים לבעיה אחרת, בעוד דיסמנוריאה משנית היא כאבי מחזור שנובעים מאיזושהי בעיה ידועה כמו אנדומטריוזיס למשל.

אמנוריאה (Amenorrhoea): העדר או הפסקה של מחזור הוסת.נחלק לאמנוריאה ראשונית – אי הופעת וסת בקרב נערות בגיל ההתבגרות בעקבות בעיה הורמונאלית, ואמנוריאה משנית – אי הופעת וסת בקרב נשים שכבר קבלו מחזורים בעבר, גם בד"כ בגלל איזושהי בעיה הורמונאלית, שמקורה יכול להיות בהיפותלמוס, בהיפופיזה, בלוטת התריס או השחלות, או עקב בעיות נפשיות כגון דכאון ואנורקסיה נרבוזה.

מנואפזה (Menopause) : בעיות של גיל המעבר, גיל המעבר, או ההפסקה המוחלטת של הופעת הווסת והפסקת הפוריות, הוא תהליך ביולוגי טבעי ולא מחלה. יחד עם זאת, התסמינים הגופניים והנפשיים של גיל המעבר עלולים לשבש את השינה,וליצור מגוון סימפטומים שנובעים מהשינוי ההורמונאלי המתרחש. בד"כ גיל המעבר מתחיל בסביבות גיל 50 אך הרבה פעמים התופעות הנלוות אליו מתחילות פרק זמן ניכר לפני כן והן כוללות: גלי חום, כאבי ראש, יובש בנרתיק, גפיים קרות, דלקות חוזרות בשלפוחית השתן, שיכחה, קושי להתרכז, עיפות, בעיות בשינה, מצבי רוח משתנים, השמנה באזור הבטן, ודילול השיער

אנדומטריוזיס (Endometriosis) : המצאות של רקמת רירית הרחם מחוץ לרחם. זוהי מחלה שכיחה יחסית עם שיעור הארעות המוערך בכ – 10% מכלל אוכלוסיית הנשים. הסימנים האופיינים הם עקרות, כאבי מחזור קשים מאוד שהרבה פעמים אינם מגיבים למשככי כאבים לא נרקוטיים, ודמום רחמי שאינו במועד. אך מכוון שהרקמה האקטופית יכולה להמצא למעשה בכל מקום בגוף, הקליניקה יכולה להשתנות בהתאם למיקום שלה. למשל: כאבי חזה, אם הרקמה התיישבה על קרום הריאה, דמום מהאף אם הרקמה הגיעה לרירית האף וכיו"ב. הדרך היחידה לאבחן בוודאות אנדומטריוזיס היא דרך הסתכלות ישירה על האיבר הנגוע, מה שנעשה בד"כ בניתוח לפרוסקופי, הגורמים להווצרות מחלה זו אינם ידועים עדיין אך היום ידוע שתאי הנגע האנדומטריומי שונים מתאי רירית הרחם שנמצאים ברחם, בעקבות מתילציה (הוספת קבוצת מתיל CH3) שהופכת אותם לבעלי כושר שרידות גבוה וגורמת להם להפריש פרוסטגלנדינים שקשורים לכאבים העזים המורגשים במחלה זו.