סטרס,מתח או דחק הוא תופעה שמוכרת לכולנו, אחרי הכל מדובר בתגובה טבעית של הגוף, אך הבעיה היא שבחיים המודרניים אנו עלולים למצוא את עצמנו חיים תקופות שלמות במתח, ולזה כבר יש מחיר כבד עלינו ועל בריאותינו.
מה בעצם קורה כשאנו מרגישים במתח?
בגוף שלנו יש מערכת שאחראית על כל הפעולות שהגוף שלנו עושה שאין לנו שליטה רצונית בהן, כל מיני פעולות שהמודע שלנו לא צריך להיות עסוק בהן כמו: הפרשת חומצות בקיבה כשמזון נכנס אליה, הגברת לחץ דם כשצריך לבצע פעילות גופנית שדורשת אספקת דם מוגברת וכו' וכו'
מערכת זאת נקראת מערכת העצבים האוטונומית וזאת אחת המערכות הקדומות יותר מבחינת התפתחות המח ומערכת העצבים
למערכת העצבים האוטונומית יש שני מצבי פעולה:
1. מצב סימפתטי (שידוע בכינוי Fight or Flight כלומר להילחם או לברוח)
2. מצב פאראסימפתטי (שמוכר גם כ Rest and Digest כלומר לנוח ולעכל)
המטרה של המצב הסימפתטי היא להביא את הגוף למצב אידיאלי להתמודדות עם איום קיומי, לשם כך הגוף מפריש אדרנלין וקורטיזול בכמות גבוהה כדי לאפשר לנו יכולת גופנית מדהימה לפרק זמן קצר, שבו נוכל להלחם או לברוח (ולכן השם)
המצב ה"רגיל" שלנו הוא כשמערכת העצבים האוטונומית נמצאת בפאזה הפאראסימפתטית, כשהמערכת עוברת לפאזה סימפתטית אנו חווים למעשה מה שאנחנו יכולים לחוות כ:"לחץ" או "התרגשות" (מבחינת הגוף מדובר באותו דבר, ההבדל הוא הפרשנות שהמודע שלנו נותן לסיטואציה שבה זה קורה, ובהתאם לכך מסווג את החוויה כחיובית-ריגוש, או כשלילית – לחץ.
הבעיה היא שבחיים המודרניים אנחנו נעים הרבה מאוד פעמים ממצב לחץ למצב לחץ, כמעט ללא הפסקה, מה שגורם לכך שהמערכת "נתקעת" במצב סימפתטי וכשחיים כך לאורך זמן זה גם יוצר תחושה מנטלית ורגשית מאוד לא נעימה, וגם מתיש ופוגע בגוף.
מה המשמעות הגופנית של מתח ארוך טווח?
במצבי דחק מופרשים הורמונים שמעלים את קצב הלב ולחץ הדם, ולכן לדחק מתמשך עלולות להיות השלכות שליליות על הלב ועל כלי הדם, מלבד השפעות על הלב ועל כלי הדם
, דחק מתמשך משפיע גם על מערכת החיסון. מחקר שניתח תוצאות של למעלה מ-300 מחקרים קודמים מצא שדחק מתמשך מוביל לירידה במספר התאים של מערכת החיסון וברמות הנוגדנים נגד נגיפי שפעת – דבר שעלול לפגוע ביכולתנו להתמודד עם מחוללי מחלות.
הדיקור הוא כלי מעולה בטיפול בסטרס, משום שבאמצעותו אנחנו יכולים לסמן לגוף לחזור למצב פאראסימפתטי, ולהפסיק את הפרשת האדרנלין והקורטיזול, ובכך למעשה לאפשר לגוף להתחיל את תהליך הריפוי. כלומר, הדיקור מאוד טוב בלסמן לגוף שלנו, ש"תקוע" במצב דחק שאין עוד צורך להישאר במצב זה ושניתן לחזור למצב העבודה הרגיל. סימן משמעותי בטיפולים לכך שהטיפול מוריד את רמת הסטרס הוא שהמטופל נרדם, או מרגיש כאילו אם הטיפול היה ממשיך עוד מספר דקות הוא היה נרדם. בנוסף, הרבה פעמים כשהגוף חווה ירידה ברמת הדחק יש תחושה רגשית של הקלה משמעותית.